באר שבע סיטי

​מהמחקר עולה כי הרציונל הכללי שמוביל את העיתונאים בהחלטותיהם האם לאמת מידע או לא מלמד על גישה של "אי אימות כברירת מחדל" ותפיסה לפיה אפשר להאמין שמידע הוא נכון אלא אם יש סיבות פוזיטיביות להטיל בו ספק (בניגוד לגישה של אימות כברירת מחדל וספק טבעי). ברוב המקרים השיטה הזאת מוכיחה עצמה כיעילה: חוסכת זמן רב, מבלי שהיא מובילה לריבוי של טעויות של העיתונאים עצמם. בנוסף, מתברר כי כתבי החדשות היומיים מצליחים, למרות העומס, למצוא את הזמן והמשאבים לבצע עבודה מעמיקה בחלק מהידיעות שלהם, ולרוב אלו הידיעות המורכבות והמסובכות ביותר

עם זאת, דפוסי האימות משאירים את העיתונאים פגיעים להטעיות ומניפולציות רטוריות של המקורות הקבועים שלהם, ואת האזרחים חשופים לפרסומים שכוללים מידע שגוי עובדתית, אותו העיתונאים לא בודקים ממגוון הצדקות, או בודקים באופן שטחי, כאמור. כך למשל, הצהרות של פוליטיקאים כמעט תמיד יפורסמו לפני שתוכנן נבדק עובדתית, כאשר העיתונאי מצדיק זאת בטענה שהדיווח הוא על כך שהפוליטיקאי אמר את שהוא אמר, ועל זה אין מחלוקת

המחקר חושף מידע רב נוסף על הצלבות. הוא מקטלג את מכלול הידיעות לשמונה תרחישי סיקור,  עם ובלי הצלבות, אשר כולל את ההצדקות לביצוע ההצלבה (או אי ביצועה), האופן בו היא בוצעה וההשפעה שלה על הידע של העיתונאי ומהימנות הידיעה בהתאם. המחקר מציע מספר המלצות אופרטיביות ופרקטיות, לכלי תקשורת, לעיתונאים ולאזרחים, כיצד בכל זאת להגיע למידע מהימן מבלי להשקיע יותר משאבים משזמינים להם