באר שבע סיטי

בימים האחרונים, עם יציאתו לדרך של מבצע "צוק איתן", כולנו חשים שוב את ההחמרה
במצב הביטחוני ואת השיבוש בשגרת החיים
תקופה זו מזמנת להורים התמודדות כפולה אישית וכלפי הילדים
חשוב שההורים שבינינו ידעו שהם מקור הביטחון והכוח של הילדים וקיים קשר ישיר בין
תגובותיהם למצב המשבר שבו אנו מצויים לבין תגובות הילדים

לכן, חשוב שלפני שהורים נותנים לילדים כלים להרגעה ולהתמודדות, הם ימצאו  בראש
ובראשונה דרך להרגיע את עצמם, באמצעים כגון מקורות תמיכה בקרב חברים ובני משפחה
שיחות עמם או פעילות ועשייה כדי להירגע
ירי הטילים לעבר באר־שבע, יישובי הדרום והתרחבותו לשאר חלקי הארץ, מעורר בנו
ובילדינו רגשות כמו פחד ודאגה היכולים להשפיע על ההתנהגות והתפקוד. התגובות הן
שכיחות וניתנות לחלוקה לשני מישורים עיקריים: גופני והתנהגותי-רגשי

תלונות גופניות
כאב בטן, בחילות והקאות,כאב ראש , סחרחורת, טשטוש ראיה, עייפות
שינויים בתיאבון – חוסר תיאבון או אכילה  מרובה
עוררות יתר, למשל: רגישות יתר לרעש
תלונות במישור ההתנהגותי-רגשי
תחושת פחד ' בכי, קשיי שינה וחלומות מפחידים
מחשבות חוזרות ועיסוק בחוויה המפחידה
ביטויי תלות והיצמדות להורה, סירוב להישאר לבד, חשש מפרידה
נסיגה להתנהגויות של גיל צעיר, כגון הרטבה, מציצת אצבע, גמגום  ודיבור תינוקי
תובענות ותוקפנות


חשוב לזכור
אלו תגובות נורמליות למצב שאינו נורמלי, שלרוב חולפות לאחר כמה ימים או שבועות
מרבית הנפגעים באירוע טראומתי, חוזרים בהדרגה לתפקודם המלא ולשיווי משקל רגשי
ללא כל התערבות טיפולית

התמודדות ילדיכם עם המצב
אפשר ורצוי לדבר
רבים מאיתנו קשובים למקורות מידע שונים כדי להתעדכן באירועים המשתנים
חשוב לזכור שגם הילדים בבית חשופים למידע אך לא תמיד מבינים ומעכלים אותו בצורה
מתאימה. בעידן שבו קל למצוא כל פיסת מידע (עובדה או שמועה) במרחב האינטרנטי
חשוב לעזור לילדים להכיר את העובדות, להפרידן משמועות, ולמסור להם מידע באופן המותאם
לגילם. יש לאפשר לילדים לשאול ולשוחח על מה שראו ושמעו - כך הם יוכלו לשלול או לאמת
את חששותיהם. פתחו איתם בשיחה, ספרו להם מה אתם מרגישים ותנו להם אפשרות להתבטא
בשאלות, בציור משותף בכתיבה, במשחק או בכל דרך יצירתית אחרת
אוורור רגשות וקבלת תשובות על שאלות הנם גורמים מרגיעים
המסר אם כך צריך להיות: המצב אכן מדאיג, אך יחד נוכל להתגבר על הקשיים
חשוב לתווך ולהסביר לילדים את המראות ואת הנאמר ולא לומר לעצמנו שממילא הם לא מבינים
שכן השמועות והמראות יגיעו אל הילדים בצורה לא מעובדת ולעיתים לא מותאמת לגילם
יחד עם זאת, אם הילד מעדיף להימנע ולא לשוחח בשלב זה על המצב, חשוב לכבד את רצונו
זו דרך ההתמודדות שלו

כיצד לתת לילד מידע באופן שתואם את גילו

ילדים עד גיל 6 זקוקים למידע פשוט וקונקרטי עם מסרים מרגיעים: אמא ואבא פה
שומרים עליכם
ילדים בגיל בית ספר יסודי (11-6)  זקוקים למידע מפורט יותר, אם כי עדיין קונקרטי
תוך שילוב של דוגמאות מחיי היומיום שלהם, כגון: זה כמו ריב, יש מריבה בינינו לבינם
יש לומר אמירות מעודדות כמו: המצב ישתנה, עברנו תקופות קשות בעבר (עופרת יצוקה
ועמוד ענן)  להתגבר ביחד על הקשיים
כמו כן, יש לתת עצות מעשיות לגבי דרכי התמודדות - כשאתה מפחד כדאי ש־
מתבגרים זקוקים למידע רחב יותר המשלב אספקטים היסטוריים, פוליטיים ואתיים
על ההורים ליצור דיאלוג שבו הם מזמינים את ילדיהם לתרום מתפיסותיהם ועמדותיהם לגבי
המצב ולקבל מידע עובדתי שמבהיר את מלוא מורכבותו
יש להימנע מהצהרות דרמטיות וקטסטרופליות כגון: מדינת ישראל נמצאת כרגע בסכנה

נקודות חשובות להתייחסות

להרגיש בטוח במצב לא בטוח - הקנו לילדכם תחושה שהוא יכול לחוות ביטחון גם במצב
הנוכחי:תחושת שליטה במצב של אי שליטה מפחיתה חרדה
הסבירו לו על אמצעי הזהירות שעליו לנקוט כמו למשל - להיכנס למרחב מוגן כאשר שומע אזעקה
או התרעת צבע אדום. הראו לו את המקום המוגן ביותר בבית וארגנו יחד איתו במקום זה חפצים
משמעותיים עבורו, כגון משחק אהוב, אוכל, שתייה
הדגישו בפניו כי אנו יודעים בדיוק מתי יורים טילים וההתרעה נותנת לנו את האפשרות למצוא
מחסה למספר דקות ואחר-כך לחזור לשגרה
אפשר לציין גם את כיפת ברזל  ואת ההצלחה ביירוט טילים

מוגנות ההורה

ההורים הם המשענת שעליה מסתמכים בעת מצוקה, ולכן ילדים רבים בכל טווח הגילים חוששים
לביטחונם של כל בני המשפחה ובמיוחד של הוריהם
כדי להגדיל את ביטחון הילדים במוגנות של ההורים על ההורים להיכנס עם ילדיהם למרחב המוגן
בקצב התואם את הזמן הנחוץ לפי לוחות הזמנים שניתנו על ידי פיקוד העורף
התנהגויות של חוסר זהירות, כגון להישאר בדירה ללא התייחסות לאזעקה, או יציאה לחלון כדי
לצפות בטיל או ביירוטו, מעלים את מידת החרדה והמצוקה שחווה הילד ומהווים מודל שלילי
להתנהגות בלתי זהירה
כאשר ההורה אינו בבית, יש מקום לשתף את הילד בכך שההורה יוצא למקום שיש בו מרחב מוגן
בקרבת מקום ולוודא שהילד יודע כיצד להתנהג במצב חירום
כמו כן לוודא שהשארתו לבד תואמת את יכולתו להתמודד עם המצב החריג

הפעלה

אחת התחושות הקשות מנשוא בימים אלו של אי־ודאות ולחץ מתמשך, היא התחושה של חוסר אונים
וחוסר שליטה
פעילות ועשייה מחזירות לילד את תחושת השליטה העצמית, משחררת לחצים, ומחישה את השימוש
באנרגיות הרבות שהצטברו בגוף כתוצאה ממצב הלחץ
פעילויות מכוונות מטרה, כמובן תואמות גיל, החל מעזרה בבית ועד לשחק "חם-קר" בממ"ד, מביאות
לתחושת שליטה, מסיחות את הדעת ומשחררות את המתח הגופני
משחק, ריקוד, שמיעת מוסיקה, צפייה בסרטים, או ספורט – גם נותנות תחושה של הנאה ושיפור
מצב הרוח

בהמשך לכך יצירת חוויות מרגיעות ומהנות  בחדר המוגן וגם מחוצה לו, כגון שמיעת מוזיקה, צפייה
בסרטים, תרגילי הרפיה והתעמלות. פעילויות אלו מסיחות את דעתם של הילדים מהאיום, משפרות
את מצב הרוח ופורקות את המתח הגופני
כמו־כן, מומלץ לעודד שימוש בהומור באמצעות צפייה בסרטים קומיים, סיפור בדיחות וראייה של הצד
האבסורדי שבחיים
ניתן גם לבקש מהילדים לכתוב או לצייר עשרה  שימושים שניתן לעשות בטיל מלבד ירי, למצוא שיר
ששרים בדרך לחדר המוגן או בזמן האזעקה - במקום להמתין בדריכות למשמע הנפילה
הפרחת בועות סבון, הנה פעילות מהנה המאפשרת גם הסחת דעת וגם הסדרת הנשימה, אשר
לעיתים נפגעת בשעת פחד ומצוקה

מותר להרגיש ולפחד

חשוב שכל הורה יהיה רגיש לתגובות ילדיו, יאתר סימני מצוקה, יסביר וירגיע בהתאם לגיל הילד
ורמת הבנתו. כאמור כולנו, ילדים ומבוגרים כאחד, חווים מנעד של רגשות ותגובות לאירועים אלו
המשבשים את שגרת יומנו
הסבירו לילדכם כי תחושות הלחץ הן תגובות נורמאליות למצב
אפשרו לכל אחד מילדיכם להביע את רגשותיו ועודדו אותם לקבל את מגוון התחושות של כל אחד
מהאחים במשפחה, גם אם הם לא חווים אותו דבר

הגבלת החשיפה לאירועים מאיימים

חשיפה חוזרת ונשנית לאירועים מלחיצים עלולה להחריף את תגובות הדחק של הילדים, להקשות
עליהם את החזרה לשגרה ולעיתים אף לגרום לטראומטיזציה משנית

לפיכך ממליצים
להגביל את החשיפה של הילדים (וגם שלכם) למראות קשים ולתשדירים חוזרים ונשנים של
אירועים מאיימים בכל אמצעי התקשורת (רדיו, טלוויזיה, אינטרנט ואפליקציות סלולריות). הקפידו
לאזן ולרווח את החשיפה לדיווחים בצפייה בתוכניות טלוויזיה אחרות ובפעילויות אחרות
להשתדל למנוע חשיפתם של ילדים צעירים בעיקר, לשיחות מבוגרים הקשורות לחרדות בהקשר
למצב הביטחוני
להימנע מלכפות על הילד לעסוק בפעילויות שאותן הוא חווה כמאיימות ומלחיצות. למשל, אם אינו
רוצה לישון לבד כרגע, לאפשר לו
עם תום המצב, הוא יחזור בעצמו לדפוסים קודמים או שניתן יהיה לסייע לו לחזור לשגרה במידה
וימשיך להימנע
לעודד יציאה לפעילויות הפוגתיות וחינוכיות מחוץ לאזור שמצמצמות את החשיפה האפשרית לסכנה
אם הילד מעוניין לצאת לחברים או למשפחה מחוץ לאזור, מומלץ לאפשר לו זאת תוך שמירה על
קשר תכוף ורצוף איתו, במקרה וההורה אינו יכול להצטרף
שמירה על שיגרת חיים ככל הניתן
מומלץ לנסות ולשמור על שיגרת חייהם של הילדים ככל שניתן שכן כך מועבר לילדים המסר
שהחיים נמשכים למרות הכול והדבר מקנה לכולנו תחושת ביטחון
יש לדרוש מהילדים להמשיך ולקיים חובותיהם בבית כגון: סידור וניקיון החדר, הכנת שיעורי בית
שמירה על השגרה נותנת חוויה של "עסקים דומים לכרגיל" ושדברים יחזרו בסופו של דבר למסלולם
חשוב לאפשר לילדים לקיים פעילויות מתוכננות עם ילדים אחרים בני אותו גיל במידה וניתן לקיימן
באופן בטוח ומוגן

מקלחות ושירותים

ילדים רבים חוששים להיכנס לשירותים או להתקלח מחשש שתהיה אזעקה בעת השהייה במקום
חלקם חוששים שלא לשמוע את האזעקה, ואחרים חוששים שלא יספיקו להגיע למרחב מוגן בזמן
ובלבוש מתאים
לעיתים הדבר מלווה בהימנעות, התאפקות ממושכת, צמצום באכילה ושתייה, בקשה מהורה
להצטרף לחדר האמבטיה או השארת דלת פתוחה
כדי לאפשר שמירה על שגרה זו והפחתת החרדה המלווה פעולות אלו: להציע לעשותן רק כשיש
אדם נוסף בבית . להסכים על כך שמישהו מבני הבית אחראי לדווח במקרה של אזעקה
להכין מראש במקלחת חלוק רחצה, מגבת לראש וכפכפים, למקרה שיהיה צורך ביציאה מהירה
מהמקלחת. למדוד ולקבוע מראש עם הילד מהו הזמן הדרוש ליציאה מהשירותים או מהמקלחת
ולתרגל איתו כדי להמחיש לו עד כמה פרק זמן זה מאפשר הגעה למרחב מוגן

זכרו

המצב הוא זמני ובלתי נורמלי. התגובות של כולנו, ילדים ומבוגרים כאחד, גם אם הן נראות קשות
הן תגובות נורמאליות למצב בלתי נורמאלי
תגובות אלו חולפות בדרך כלל בהדרגה תוך 4-3 שבועות, לאחר שהמצב הביטחוני נרגע
להורים, לחברים ולמחנכים תפקיד מרכזי בסיוע לחזרה תפקודית מלאה של הילד
מרבית הילדים חוזרים בהדרגה לתפקוד מלא ולשיווי משקל רגשי ללא כל התערבות טיפולית
מקצועית. ואולם, לעיתים יש צורך בהתערבות טיפולית מקצועית כדי לעזור לילד או להוריו לחזור
לשגרה


בתקווה לימים שקטים ובטוחים -צוות מרכז מילשטיין לטיפול בטראומה בילדים ונוער