באר שבע סיטי

נטועים  לימו"ן (לימוד ומעשה בנגב) קבוצת מנהיגות צעירי העיר באר-שבע הלומדים לתארים
מתקדמים המעוניינים להשפיע ולעצב את פני העיר. הקבוצה הינה פרי שיתוף פעולה בין מרכז
סטארט אפ מרכז הזדמנויות לצעירים בחברת כיוונים וארגון ממזרח שמש, בית מדרש לשינוי
חברתי ברוח מסורת ישראל ובהשראת מורשת יהודי המזרח

חברי הקבוצה משתתפים בבית מדרש המשלב לימוד סוגיות חברתיות הנוגעות לחיים בבאר-שבע
דרך מקורות יהודיים ומאחר ו"גדול תלמוד שמביא לידי מעשה", חברי הקבוצה מובילים פיתוח קהילתי
הנובע מתוך חווית החיים הבאר-שבעית שאחד מתוצריה הוא אסופת השירה

אסופת שירי באר שבע מבקשת להשמיע את סיפורה של העיר וחווית החיים הייחודית בה, כמו גם את
תהליכי השינוי שחלים בעיר בעשור האחרון. כדברי דויד פרץ, עורך האסופה, בהקדמה לאסופה: מזה
למעלה מעשור וחצי שבאר שבע עוברת תהליך של שינוי עמוק, שינוי שמשנה את העיר והופך
אותה ממה שהייתה למה שתהיה. אך כמו בכל שינוי, ניתן לראות את סימני החדש כבר בתוך
העבר ולמצוא את טביעת אצבעות העבר גם בתוך החדש והמתחדש. מעצם קיומה של אסופה זו
ניתן להבין את השינוי המתחולל. העבר שלא דובר בו, מושר פה
כנטועים בבאר שבע, הפקת האסופה על כל שלביה עשתה שימוש בתוצרי העיר הקיימים, לדוגמא האמן
הבאר שבעי אורי פרץ תרם את ציורו לטובת כריכת האסופה. הכותבים לאסופה הם משוררים ואנשים
שנולדו כאן, חיו כאן, עברו כאן שבאר שבע נגעה בהם/ן עד כדי הנצחתה והזכרון מהחוויות בה בשיר

הפקת האסופה התאפשרה בזכות תרומה של קרן פוזן ומגבית קנדה- מונטריאול

ערב השקת האסופה יתקיים ביום שלישי 15.10.2013 בשעה 20:00
תיאטרון הפרינג' באר שבע רחוב אניליביץ' 15 באר שבע
במהלך הערב יוקראו קטע שירה מתוך האסופה


הַבָּלָדָה עַל גְּלִידָה מוֹנְטָנָה/ שירה חן-צחור

הִיא הָיְתָה הַנְּקֻדָּה הַמְּפֻרְסֶמֶת בְּיוֹתֵר בָּעִיר
לַמְרוֹת שֶׁמֵּעוֹלָם לֹא הָיָה לָהּ תֹּאַר אוֹ הָדָר.
גְּלִידֵרִיָּה צְנוּעָה, בִּקְצֵה שְׁכוּנַת יַלְדּוּתִי, שֶׁבָּהּ הִגִּישׁוּ רַק דָּבָר אֶחָד:
גְּלִידָה "אַמֶרִיקָאִית" מִמְּכוֹנָה. וְלֹא שֶׁיָּדַעְנוּ מַה כָּל כָּךְ אַמֶרִיקָאִי בְּזֶה.
סְתָם גְּלִידַת וָנִיל קְצָת מְתוּקָה מִדַּי, עִם סִירוֹפּ שׁוֹקוֹלָד, וְקַצֶּפֶת מִלְּמַעְלָה
וּמֵעַל הַכֹּל דֻּבְדְּבָן מְסֻכָּר.
אֲבָל תָּמִיד חָנוּ בַּחוּץ שַׁיָּרוֹת שֶׁל גִ'יפִּים עִם מִלּוּאִימְנִיקִים, וְהָמוֹן אוֹטוֹבּוּסִים
שֶׁל תַּיָּרִים בַּדֶּרֶךְ לְאֵילַת. כִּי מֵעֵבֶר לָהּ הִשְׂתָּרְעוּ רַק מִדְבָּר וּכְבִישִׁים.
וַאֲנִי לָמַדְתִּי אָז מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב עַל מֶרְחַקִּים:
שֶׁאִם לַמֶּרְחַקִּים הָיָה טַעַם
זֶה בֶּטַח הָיָה
הַטַּעַם שֶׁל גְּלִידָה מוֹנְטָנָה.

הָיִינוּ הוֹלְכִים לְשָׁם בְּסַנְדָּלִים וּמִכְנָסַיִם קְצָרִים.
וּבַדֶּרֶךְ חֲזָרָה הַגְּלִידָה תָּמִיד הָיְתָה קְצָת מְטַפְטֶפֶת
וּקְצָת דְּבִיקָה.
וּמֵעֵבֶר לַוָּאדִי, בַּמָּקוֹם בּוֹ נִצֶּבֶת הַיּוֹם שְׁכוּנַת נְוֵה-זְאֵב,
שָׁכְנוּ "הֶהָרִים הַלְּבָנִים", מֵהֶם נָשְׁבוּ רוּחוֹת שָׁרָב וַעֲשַׁן מְדוּרוֹת
וּבַלֵּילוֹת יִלְּלוּ הַתַּנִּים.
וְעַד הַיּוֹם כְּשֶׁאֲנִי נִזְכֶּרֶת בָּהּ אֲנִי שׁוֹאֶפֶת
רֵיחוֹת שֶׁל אַסְפַלְטְ לוֹהֵט
וְאָבָק וְזֵעָה וְסוֹדוֹת
וּצְחוֹקִים.
וַאֲנִי אָז לָמַדְתִּי דָּבָר חָכָם עַל נְעוּרִים:
שֶׁאִם לַנְּעוּרִים הָיָה טַעַם
זֶה בֶּטַח הָיָה
הַטַּעַם שֶׁל גְּלִידָה מוֹנְטָנָה.

בְּגִיל 15 זֶה הָיָה טֶקֶס קָבוּעַ:
אִם בֵּן הָיָה מְבַקֵּשׁ חֲבֵרוּת מִבַּת, הִיא הָיְתָה אוֹמֶרֶת
שֶׁהִיא צְרִיכָה "לַחֲשֹׁב עַל זֶה".
וְאָז הִיא הָיְתָה רָצָה לְהִתְיַעֵץ עִם הַחֲבֵרוֹת,
וְאָז אוֹמֶרֶת: "כֵּן. אֲבָל רַק לִתְקוּפַת נִסָּיוֹן".
וְאָז הֵם הָיוּ הוֹלְכִים יַחַד לִגְלִידָה מוֹנְטָנָה.
וְכָּכָה כֻּלָּם יָדְעוּ שֶׁהֵם חֲבֵרִים.
וּבַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁהוּא נָתַן לִי לֵק מֵהַגְּלִידָה שֶׁלּוֹ
וְהִתְחַלַּקְנוּ חֵצִי-חֵצִי בַּדֻּבְדְּבָן
וּבַדֶּרֶךְ חֲזָרָה לְפֶתַע אָחַז בְּיָדוֹ הַדְּבִיקָה בְּיָדִי, וְנָשַׁם עָמוֹק אֶת שְׂעָרִי.
פִּתְאוֹם הֵבַנְתִּי מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב עַל אַהֲבָה:
שֶׁאִם לָאַהֲבָה הָיָה טַעַם
זֶה בֶּטַח הָיָה
הַטַּעַם שֶׁל גְּלִידָה מוֹנְטָנָה.

לִפְעָמִים אֲנִי עוֹבֶרֶת לְיַד הַמָּקוֹם בּוֹ פַּעַם שָׁכְנָה.
וְרוֹאָה רַק שֶׁלֶט שָׁבוּר,
בַּרְזֶלִּים חֲלוּדִים, עֲשָׂבִים שׁוֹטִים וְטִיחַ מִתְפּוֹרֵר.
אַף אֶחָד כְּבָר לֹא נוֹסֵעַ בַּדֶּרֶךְ הַזֹּאת לְאֵילַת.
וְאַף אֶחָד כְּבָר לֹא מְבַקֵּשׁ חֲבֵרוּת.
עַל הֶהָרִים הַלְּבָנִים מִתְנוֹסְסִים מִגְדָּלִים
עִם שֵׁמוֹת כְּמוֹ "תְּאוֹמֵי הַפַּארְק", אוֹ "פְּסָגוֹת מַנְהֶטְן".
וְכָל הַגְּלִידוֹת הֵן אוֹ אוֹרְגָנִיּוֹת, אוֹ פְרוֹזֶן-יוֹגוּרְט,
וְכִמְעַט תָּמִיד פַלְצָנִיּוֹת.
אֲבָל הַיּוֹם אֲנִי כְּבָר יוֹדַעַת מַשֶּׁהוּ חָשׁוּב עַל גַּעֲגוּעִים.
שֶׁלְּגַעֲגוּעִים בְּהֶחְלֵט יֵשׁ טַעַם
וְהוּא, לְלֹא כָּל סָפֵק,
הַטַּעַם שֶׁל גְּלִידָה מוֹנְטָנָה.

שירה חן-צחור – יועצת תקשורת ועיתונאית. גדלה בבאר שבע ובגיל 12 רצתה להתחתן
עם מאיר ברד שחקן הפועל באר שבע
שירה, שותפה לחיים של יזהר ואמא של אלה וארנון. היו תקופות שניסתה ל"ברוח", אבל
תמיד חזרה

קיצור תולדות עיר הולדתי / אלפרד כהן
תְּחִלָּה הָיְתָה בְּאֵר
וְאָז עוֹד שֵׁשׁ
וְאָז שְׁמָמָה
2000 שָׁנָה
וְאָז שְׁכוּנָה
וְעוֹד שְׁכוּנָה
כְּבִישׁ
וְאָז רְחוֹב
וְאָז עֲיָרָה
עִיר
עֲלִיָּה
עוֹד עֲלִיָּה
עֲלִיָּה נוֹסֶפֶת
וְאָז אִמָּא וְאַבָּא
וְאָז אֲנִי
רַמְזוֹר
יָרַד הָרַמְזוֹר
כִּכָּר
וְעוֹד כִּכָּר

וְעַכְשָׁו
מִזְרָקָה.

אלפרד כהן –  בן 32 יליד באר שבע וחי כעת בתל אביב
בוגר החוג לקולנוע במכללת ספיר. למד לתואר שני בספרות באוניברסיטת תל אביב
משורר ובלוגר