באר שבע סיטי

Humans Of B7
סיפרנו לכם על פרוייקט הצילום המקסים הזה, שנולד ביוזמת יערה פרץ ורוני אמיתי
סטודנטיות מאוניברסיטת בן גוריון, שהחליטו להרים את הפרוייקט בהשראת פרוייקטים
דומים מרחבי העולם
הפרוייקט החברתי קהילתי, נולד במטרה להגדיל את הגאווה העירונית בבאר שבע
הסולידריות בין התושבים לתושבים וסטודנטים לתושבים ולמעשה לנסות ליצור תחושת
קהילתיות. הרעיון שמאחורי הפרוייקט הבאת מקסים הזה, הוא לשבור את הסטריאוטיפים
ולשים את האנשים של באר שבע במרכז ולהראות את פניה האמיתיות של העיר


בסוף חודש מרץ הפרוייקט יוצג בגלריית עיריית באר שבע.  אוצר התערוכה,גואל דרורי
מנכ"ל צלמנייה העמותה לצילום ותיעוד מורשת באר שבע : לפני מספר חודשים פנו אלי בנות
וביקשו שהפרויקט יתכנס תחת כנפי הצלמנייה. תשובתי הספונטנית הייתה, כן בוודאי
הפרויקט תואם את הרוח המפעמת ברעיון הצלמנייה
פגשתי קבוצת סטודנטיות חדורות רוח עשייה שגייסו קבוצת צלמים, ראיתי פרויקט חי ותוסס
שכל מי שנחשף אליו – התאהב בו
הפרויקט נחת לתוך חלום הצלמנייה הקורם עור בימים אלה ושני פרוייקטים הגיעו לנקודת המגוז
באחת הפגישות עם צלמי הפרויקט, זרקתי את הרעיון לחרוג מהעולם הווירטואלי ולהקים את
התערוכה, פגשנו את ראש העיר וצוותו, את אנשי "בוחרים מחר" של הסוכנות היהודית שתקצבו
נתנו את ברכת הדרך והיו המנוע להצגת התערוכה. מקווה שתערוכה זו תצא למסע מחוץ
לקירות ותגיע למקומות בהם תספר את הסיפור המופלא של העיר ותושביה באמצעות סיפורם
של אנשי באר שבע


מאז שיצא הפרויקט לדרך, הצטרפו אליו כ- 20 תושבים וסטודנטים העוסקים בצילום
צלמי וצלמות הפרויקט מתעדים את תושביה השונים של העיר ונותנים קול לסיפורם דרך
דף פייסבוק שהוקם במיוחד לטובת הפרויקט. באמצעות תצלומיהם/ן, ניתן לראות את
פניה האמתיות של העיר. הפרויקט הינו ללא מטרות רווח, ללא רצון לפרסם עסקים או
אנשים ידועים, אלא להראות את הפסיפס הייחודי לעיר באר שבע




Humans Of B7
תערוכה מצילומי הפרוייקט תוצג בגלריית עיריית באר שבע
הפתיחה ביום שלישי 29.3 בשעה 17:00



בצילום: סיון סער
צלם: עומר פוליצר




גדלתי בת"א ומאוד אהבתי אותה אבל היא תוך כדי גדלה עלי
בבאר שבע יש את הארציות שבירושלים, התסיסה של תל אביב ואת הפתיחות שבמדבר
 זו לא קילשאה בעיני,זה באמת נכון. אנשים פה פתוחים יותר, שקטים יותר ויודעים להנות
זה, והריח של הלס בבוקר- הוא מזכיר לי כביסה






אני גרה 60 שנה פה בבאר שבע. לא בשורה הזאת, בשורה השניה בארלוזורוב
לא היה פה כלום, רק אדמה. הייתי גרה עם ההורים שלי והתחתנתי ועברתי יותר למטה
הבאתי ארבע ילדים ואז חזרתי לגור מול הההורים. אותו בית עד היום
אנחנו מעיראק הגענו. 60 שנה לא היה כלום, רק אדמה וחול
והנה ברוך השם לפני כמה שנים בנו ועשו יפה
האתיופים היה להם מזל - כשהם באו כבר הכל היה מוכן





We are from Ethiopia
We came here one week ago
Olim Chadashim! Now we live in Beer Sheva
 its our first time here
We have family in Tel Aviv, Netanya and Haifa
 that came 23-24 years ago and we saw them all this week
We're happy


בצילום: אנה זגורני, בת 24
צלם: עומר פוליצור




עליתי ארצה לפני כשנה מרוסיה
באר שבע היא העיר הראשונה בה אני גרה בישראל
מכיון שחבר שלי לומד כרגע באוניברסיטת בן-גוריון אנו שוכרים כאן דירה ביחד
יש בי הרגשה, שאני לא מפסיקה לגלות את העיר
גם בעבודה שלי בתור מדריכה במוזיאון הנגב לאמנות וגם בחיים היום-יומיים
בבאר שבע אני רואה את ארץ ישראל האמיתית-שילוב טבעי בין מזרח למערב
שילוב שלא כל כך מורגש בערים אחרות
המדבר, הנגב, מחבק את העיר המודרנית ומאפיין את זהותה ואווירתה
הנקודה ההיסטורית מדגישה את השילוב הזה: מהתקופה התנ״כית ואברהם אבינו
לעיר העתיקה שנבנתה על ידי הטורקים מאבנים מהתקופה הביזנטית (וזוהי העיר
היחידה שהטורקים בנו בשלטונם בארץ ישראל), דרך אירועי מלחמת העולם הראשונה
ועקבותיהם של החיילים הבריטיים והאוסטרלים להקמת מדינת ישראל ולעיר היהודית
החדשה. העיר בת מאה ושש עשרה שנה שאני רואה עכשיו למעשה הרבה יותר עתיקה
זה מרגש להיות במקום כזה חשוב
עד היום אנשים שונים, עולים חדשים, כמוני, סטודנטים מכל רחבי הארץ
כמו חבר שלי שבא מאשדוד, מגיעים לבאר שבע
משתלבים בה ומביאים לפה דברים שונים וגם תרבויות שונות
זה נהדר איך שמנסים כל הזמן לשפר את העיר, ואנשים פשוט מתאהבים בה
אך הייתי רוצה שמי שמגיע לפה יכיר את באר שבע יותר. רובם לא מכירים אפילו את
המוזיאון ,לדוגמא. הייתי רוצה שיגלו יותר ממה שיש לעיר להציע
אני מרגישה באר שבעית ובו-זמנית זרה. אני מנסה לחבר בין היהודיות הגלותית שבי
והרקע הרוסי שממנו באתי לבין הישראליות החדשה כדי שאוכל להשתלב ולהתקדם
בארץ וכך שלא לאבד את עצמי. לא מעט פעמים אני מתלבטת איך וכיצד לעשות זאת


בצילום: חן עזראי, בת 22 מבאר שבע
צלם: אוהד ארידן



אני זוכרת את הפעם שבה חזרתי מפסטיבל בומבמלה בכיתה י' והרגשתי מן הקלה
ענקית כשהאוטו נכנס לעיר. פתאום נשמתי, פתאום נרגעתי
מאז אני שמה לב לזה תמיד
לא משנה בת כמה אהיה ואיפה אגור בעתיד, באר שבע תמיד תהיה החולשה שלי
יש בה הכל, אבל בעיקר אנשים צבעוניים וטובי לב. כל השאר שטויות
בדיוק התחלתי פרויקט אישי שלי שמשלב בין העיר ומקומות שונים בה לסוג של אהבה
וקבלה עצמית. אני שמנה מהיום שבו אני זוכרת את עצמי, אבל בחרתי לחיות עם זה
יד ביד, אולי אפילו באהבה. נמאס לי מהמירוץ הזה אחרי דעתם של אחרים
של המדיה, של דברים לא ריאליים
אני שומעת ילדות בשירותים ציבוריים בוכות לאימא שלהן בטלפון שהן שמנות ורוצות
למות כי לא נכנסו למידה 38, אני נתקלת בנשים במידה 42 ששונאות את עצמן ומסתגרות
בבית ולובשות שחורים ובא לי פשוט לצרוח
תאהבו את עצמכם יותר. וגם את מי שסביבכם.
במקום לשים פס על קבצן- לחשוב רגע על סיפור החיים המטורף שלו, במקום לצחוק על
שמנה ברחוב- לחשוב רגע עם מה היא צריכה להתמודד כל יום. אולי אפילו עם דעות כמו שלכם
הלוואי ונאהב יותר
הלוואי ונחייך יותר
הלוואי ופשוט נהיה אנחנו









Humans Of B7
תערוכה מצילומי הפרוייקט תוצג בגלריית עיריית באר שבע
הפתיחה ביום שלישי 29.3 בשעה 17:00